הגברים של 2023
הגברים של היום...
אני אוהבת שווקים הריח , הצבעים, האוכל המיוחד מעדיפה שוק על קניון ממוזג.
באחת הסמטאות של שוק הפשפשים קלטתי דוכן של אוכל טוניסאי
הריח מילא לי את הריאות
החזיר אותי לצריף של סבתא שלי
נכנסתי,
הזמנתי מנה כפולה של בריק מטוגן
בצד קלטתי נדנדה משתלשלת מהתקרה
התיישבתי ,מנסה לעשות סלפי בלי ליפול
קולטת זוג עיניים ירוקות ענקיות מסתכלות עלי
מחוברות לגבר מתוק
הוא חייך חייכתי חזרה
" לימונדה?" הוא שאל
"אפשר ערק במקום?" עניתי
"אפשר הכל, השאלה אם את באמת מוכנה" העיניים הירוקות שלו זרחו
ישבנו ככה זרים מוחלטים הוא סיפר על החיים בארץ אחרת
על הנשים שאהב אני סיפרתי על החיים בעיר על הילדים
וכמה סיפורים מקצועיים
את הקטע החשוב השארתי בצד לא סיפרתי שהלב שלי מעלה אבק
לא רציתי לקלקל
כשהשמש כמעט שקעה התנדנדנו בסמטאות של השוק לכיוון הרכב
פתאום בלי התראה מוקדמת הוא הסתובב אלי
לקח לי את שתי הידיים
"תעצמי עיניים"
מרוב שהלב שלי דפק בעוצמה הייתי בטוחה שהוא שומע
התרגשות כזאת לא מוסברת ואולי זה הערק למי אכפת?
עצמתי עיניים כמו ילדה קטנה
הוא פתח את כף ידי והניח בתוכה משהו
"תספרי בלב עד 7 וכשתגיעי ל7 תפתחי"
ספרתי- 1..2..3..4..5…
כשהגעתי ל 7 הייתי לבד בחנייה בכף היד הייתה לי מפית נייר ובתוכה שרשרת
לשרשרת הייתה מחוברת קפסולה קטנה ובתוכה גרגיר אורז עם לב חרוט עליו
על המפית היה כתוב:
" כשמשהו נוגע לך בלב, לא משנה מאיפה הוא הגיע, משנה שהוא נגע"